בוובינר עליך להתרכז כדי שההצגה שלך תהיה משכנעת, סוחפת, מרגשת – חווייה בלתי נשכחת שתעזור לך לקדם את המטרות העיסקיות שלך.
זהו תרגום חופשי, לא הכי נאמן למקור, של מאמר שפורסם במגזין Entrepreneur בשם Never Zoom Alone, מאת: גיל פרץ, מרצה TEDx בינלאומי ומנחה וירטואלי לתוצאות.
בשבוע שעבר השתתפתי במצגת זום שהעניק יזם לקבוצת משקיעים פוטנציאליים בסטארט-אפ שלו. עד פה אין שום דבר חדש: יזם, קבוצת משקיעים, זום.
אבל, הפגישה הזאת הוחמצה ובגדול.
היזם סיים את הפגישה מבלי שהצליח לתפוס את תשומת הלב של המשקיעים הפוטנציאלים וגרוע מכך הוא השאיר עליהם רושם גרוע.
מה קרה?
מה אנו יכולים ללמוד מהניסיון הזה כדי שלא נעשה את אותה שגיאה קטלנית?
מטרתו של היזם היתה לתת שואו משכנע ובלתי נשכח למשקיעים הפוטנציאליים. כדי לעשות זאת, עליו להיות מרוכז כל כולו בתוכן.
במקום זאת הוא עסק בניסיונות לפתור סדרה של תקלות טכניות, שהתרחשו בזמן הכי לא מתאים, בזמן השידור החי.
היינו קבוצה אינטימית של 12 משתתפים, משקיעים פוטנציאלים, כך שהיה צריך להיות קל יחסית לניהול, נכון?
היזם, בחור מבריק בתחילת שנות ה- 30 לחייו, נולד לתוך עולם דיגיטלי ולכן תפעול זום צריך להיות משימה קלה יחסית עבורו, נכון?
אז מתברר שלא.
היזם ניסה לעשות הכל בעצמו: לפתוח מיקרופון ומצלמה, לדבר, לשתף מסך, להעביר שקפים במצגת, להתייחס לשאלות ולבקשות המשתתפים בצ'אט.
אז מה קרה שם בזום?
הוא שכח לפתוח מיקרופון, הוא לא הצליח לשתף מסך, הוא התעלם מהשאלות שנשאל בתיבת הצ'אט במהלך המצגת.
הוא ביזבז את זמנם של המשקיעים הפוטנציאלים, והם במקום לראות אותו מתלהב, משכנע, חברותי ובלתי נשכח, הם ראו יזם מבולבל, אובד עצות, לא מקצוען, לחוץ.
אתם כבר מדמיינים איך נראתה "ההופעה" שלו.
איזה אסון!
"מדוע זה קרה לו?" אני תוהה.
התשובה ברורה: הוא ניסה לעשות הכל בעצמו.
כאן אני צריך לקחת אתכם שנים רבות אחורה.
במאה הקודמת הצגת שקפים נעשתה באמצעות מכשיר הנקרא 'מטול שקפים' (מי שלא יודע מה זה מטול שקפים שיחפש בגוגל, זה בערך באותה תקופה של טלפון אסימונים או טלפון חוגה). כך או כך, זה היה דיי פשוט. לחיצה על לחצן On/Off במטול השקפים, המנורה נדלקה והנה אתה מוכן להתחיל. אין פה מורכבות, אין התעסקות.
בעולם של האתמול, היינו מעבירים מצגות בחדרי ישיבות. אחר כך עמד לרשותינו מחשב, מקרן וקליקר (שלט אלחוטי להעברת שקפים) להחליף בו את השקפים. רמת מורכבות גבוהה יותר.
בדרך כלל היינו מנהלים הכל בעצמנו כמו הצגה של אדם אחד; חיברנו את המחשב למקרן, דיברנו, לחצנו בקליקר כדי לעבור לשקופית הבאה ושמרנו על קשר עין עם הקהל שלנו. במילים אחרות, היינו יכולים בקלות יחסית "להחזיק את החדר".
לעשות הרצאה מול קהל כשאתה עושה הכל בעצמך לא אמור להיות דבר קשה, בטח אם אתה עושה את זה בחדר ישיבות.
טוב, לא כולם הסתדרו עם מה שתיארתי לעיל: לא תמיד המחשב רוצה/יכול/מסוגל "לדבר" עם המקרן ומתברר שבלי סוללה הקליקר, כמו העכבר האלחוטי לא עובד. נקודה.
הרצאה מעל פודיום באולם כנסים זה כבר משהו שונה.
למה?
כי אין דבר כזה שיתנו לך לעלות לבד על הבמה מבלי שאיש טכני דואג לחבר לך מיקרופון, לטעון לך את המצגת למחשב ולעשות עוד כמה דברים מאחורי הקלעים כדי לתת לך שקט נפשי להתרכז בהופעה.
הניסיון של היזם להיות גיבור-על ולעשות הכל בעצמו בזום: לשתף מצגת, להעביר שקפים וגם לטפל בתקלות טכניות שלו ושל המשתתפים וגם לקרוא את הצ'אט ולהתייחס למה שכתוב, גם לפתוח מיקרופון, גם להבין מה המשתתפים רואים, גם לדבר למצלמה, גם להציג שאלות Polls למשתתפים, גם להקליט, גם וגם וגם… הניסיון לעשות הכל לבד גורם שבסופו של דבר יוצא מופע אימיים ולא וובינר זורם וחלק.
עד כאן המאמר
אני, זהר עמיהוד, ניהלתי הפקה של מאות וובינרים מאז 2007. יש לי ידע והרבה ניסיון בפתרון תקלות.
אתה יכול לקחת את הוובינר הבא שלך מדרגה אחת מעלה באמצעות הפקת וובינר מקצועית ומותאמת אישית שתעזור לך למקסם את האימפקט השיווקי, להגדיל את המעורבות של קהל היעד, ולשדר אמינות מקצועית של המותג שלך – בלי שתצטרך לדאוג לטכנולוגיה או לתקלות שעלולות לפגוע באירוע.
